אתמול התברר שוב הפער העצום שבין אנשי המקצוע שעבודתם היא הבטחת ביטחון המדינה, לבין הדרג הפוליטי שאחראי עליהם ומתעקש לחבל בביטחון. מפקד פיקוד המרכז היוצא, אלוף יהודה פוקס, סיים אתמול את תפקידו אחרי שלוש שנים. בזמן הזה פוקס ראה עלייה חסרת תקדים באלימות מתנחלים, פוגרומים על כפרים פלסטיניים, קריאות של שרים בממשלה לשרוף את חווארה, וכן ניסיון של אותם שרים להצית אינתיפאדה בגדה המערבית תוך כדי מלחמה ולהביא לקריסת הרשות הפלסטינית.
פוקס התייחס לניסיונותיו של סמוטריץ' להביא לקריסת הרשות הפלסטינית כשאמר בנאום הפרידה שלו אתמול כי "יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה, בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים השומרים על החוק והסדר. ערעור יזום של המציאות הביטחונית בזירה זו בתקופה זו מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל".
נזכיר כי מאז שמונה לתפקיד שר האוצר וביתר שאת בחודשים האחרונים, בצלאל סמוטריץ' מפעיל סנקציות כלכליות שמטרתן הקרסת הרשות הפלסטינית, ומעודד אלימות מתנחלים נגד פלסטינים שגם היא פוגעת ברשות ומעודדת את הטרור הפלסטיני. מפקד פיקוד המרכז הוא לא הבכיר הראשון שקובע שהרשות הפלסטינית היא אינטרס ביטחוני של ישראל. קדם לו שר הביטחון גלנט שקבע השנה כי "רשות פלסטינית חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי", וכן כל ראשי השב"כ ב-20 השנים האחרונות שקבעו כי התיאום הביטחוני עם הרש"פ הוא נכס ביטחוני. אפילו נתניהו הודה לאחרונה כי "לא ניתן להתעלם מהפעילות והעשייה של הרש"פ. יש לכך יתרונות לא מבוטלים עבור ישראל" וכי "קריסת הרשות הפלסטינית היא לא אינטרס ישראלי כעת".
לעומת זאת, בצלאל סמוטריץ' וחבריו לימין המשיחי, שמנסים למוטט את הרש"פ במטרה להצית אינתיפאדה בשטחים, לחולל כאוס, לספח את יהודה ושומרון ולהיפרע מהפלסטינים, הם אלה שחושבים כי "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס". הם אלה, כמו אורית סטרוק, שבטוחים שהתקופה האחרונה והקשה היא "כמו תקופה של נס". ובכן, על מי עדיף לסמוך? על אנשי המקצוע שאמונים על הביטחון, או על פוליטיקאים משיחיים שכלל לא מתעניינים בביטחון?
עבור רוב מוחלט של ישראליות וישראלים, החודשים האחרונים הם תקופה קשה במיוחד. כל מהדורה, כל כותרת, כל ידיעה על עוד חייל שנפל ממלאים אותם מבוקר עד ערב במועקה קשה ותחושת פחד. אבל לא כולם שותפים מלאים לדאגה. עבור הימין המשיחי, מדובר בתקופה מאושרת. "תקופה של נס", כמו שהגדירה אותה אורית סטרוק.
הסיבה לכך פשוטה – עבור סטרוק, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבריהם בימין המשיחי, ביטחון מדינת ישראל אינו היעד. היעד הוא הגשמת חזון משיחי-דתי. ביטחון האזרחים והחיילים משני בהחלט. ניתן ואפילו ראוי להקריב אותו בדרך אל היעד.
לא במקרה, הימין המשיחי נמצא בהתנגשות מתמדת עם מערכת הביטחון וצמרת הפיקוד בצה"ל. בעוד שמערכת הביטחון שואפת לייצר ביטחון ושקט עבור אזרחי ישראל, עבור הימין המשיחי, חיכוך והסלמה הם שלב הכרחי בדרך לקידום הגאולה.
"משחיים גאים אנחנו", הכריז לאחרונה השר סמוטריץ'. "השיבה לחבל עזה תהיה כרוכה בקורבנות רבים", פיללה השרה סטרוק עוד הרבה לפני 7 באוקטובר. זאת עמדתם, זאת שאיפתם. אסור לתת לאנשים הללו לקבוע את גורלה של ישראל.
הבעיה היא לא האג, הבעיה היא סמוטריץ׳.
אחרי שנים של סיפוח זוחל של הגדה המערבית, בממשלה הנוכחית ירדו המסכות. הממשלה שהתחילה מההצהרה בהסכמים הקואליציונים לפיהם "ראש הממשלה יוביל לגיבוש וקידום מדיניות במסגרתה תוחל הריבונות ביו"ש", המשיכה למדיניות הרסנית שכוללת החלטות ממשלה, צעדי חקיקה ושינויים מבניים-מוסדיים במשרד הביטחון, בראשם הקמת מנהלת ההתיישבות, מינוי מקורבים והפיכת סמוטריץ' למושל דה-פקטו בשטחים. כל אלו נובעים מתפיסה אידיאולוגית-משיחית השואפת לבטל לחלוטין את ההבחנה בין ישראל הריבונית לבין השטחים הכבושים. המשמעות היא סיפוח מלא של השטח באופן מוצהר וגלוי, באופן שמקריב את ביטחון ישראל, כלכלתה ומעמדה בעולם על מזבח החזון המשיחי של הימין המתנחלי.
חשוב להדגיש, החלטת בית הדין בהאג, מרגיזה ככל שתהיה, הייתה שונה בתכלית מזו שפורסמה אם הממשלה הנוכחית לא הייתה מקדמת צעדים אסוניים אלה במהלך השנה וחצי האחרונות. צעדים שמשמעותם מעבר ממצב של כיבוש צבאי-זמני, לסיפוח מלא של השטח לישראל, ללא מתן זכויות כלשהן לפלסטינים. אלו צעדים שמטרתם לטרפד כל יכולת להגיע להסדר אזורי יציב שכולל מדינה פלסטינית מפורזת – הדרך היחידה לייצר ביטחון ארוך טווח לישראל. הסיפוח הדוהר של הממשלה הנוכחית הוא זה שאיפשר למשפטנים בהאג לקבוע בקלות כי השליטה הישראלית בשטחים אינה חוקית.
לא מדובר רק בהצהרה. חוות הדעת של בית הדין קובעת כי על מדינות החברות באו"ם לעמוד על ההבחנה בין ישראל הריבונית לבין השטחים שבשליטתה, ובתוך כך להימנע משיתופי פעולה כלכליים, קשרי מסחר, פעולות דיפלומטיות, ולפעול אקטיבית למניעת מסחר והשקעות העשויים לסייע להמשך הנוכחות בשטחים. ככל שממשלת ישראל תמשיך לנקוט במדיניות הסיפוח ההרסנית היא תגרור פגיעה בקשרים הכלכליים ובמסחר, ניתוק קשרי אקדמיה, ביטול שיתופי פעולה בתחומי מחקר ופיתוח וירידה חדה בהשקעות, ובכלל זה צמצום שיתופי הפעולה הביטחוניים ואספקת נשק וחימושים לישראל.
את כל המפולת הזו אפשר עדיין לעצור. זה דורש ממשלה אחראית שתשיב לאחור את צעדיו של סמוטריץ' בשטחים, תעצור את הבנייה המואצת בהתנחלויות ובמאחזים, ותקדם הסדר מדיני-אזורי יציב. חתירה ישראלית להסדר תהווה אינדיקציה ברורה לכך שישראל רואה בפתרון הסכסוך אינטרס חיוני אליו היא מחויבת, ותעניק לה לגיטימציה מול מדינות העולם שיוכלו לערער על חוות הדעת ויתנו לישראל כלים להתמודד עם הטענות המופנות נגדה.
ישראל חייבת להחליט – ביטחון ישראל או משיחיות מסוכנת. אין אפשרות שלישית ואין זמן לבזבז.
ביידן", שאמר שהממשל האמריקאי לא מבין מי הוא אויב ומי הוא אוהב.